<h1>כל] המשגר מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם, שנא' וגם עירא היאירי היה כהן לדוד, ואומר ויהי רעב בימי דוד</h1>
<h2>דף סג.</h2>
המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה בידי שמים, ואם היה שלא בפניו אסור ואינו חייב מיתה. אפי' היה רבו בעיר אחרת אסור לו להורות באותן המקומות הסמוכין לרבו, וחכמי התלמוד היו נזהרין שלא להורות במקום רבם אפילו בדבר הפשוט וידוע לכל. וכן אם היה חכם והראה לו הטבח סכין כדי לבודקו אסור לו לבודקו במקומות הסמוכין לרבו, שהרי הוא כמורה הלכה במקום רבו. ותלמיד שהיה צריך לשחוט לצורך עצמו בודק הסכין לעצמו ואינו צריך להראותו לרבו. תלמיד (חכם) [חבר] רשאי להורות הלכה או לבדוק הסכין לטבח (שלו) [שלא] במקום רבו, שהרי הוא קרוב להיות חבירו. ותלמיד השוחט לבעל ביתו, אם קונה ממנו [מן] הבשר בדמים [הרי הוא כשוחט לאחרים וצריך להראות הסכין לרבו, ואם אינו קונה ממנו בדמים] הרי הוא כשוחט לעצמו ואינו צריך להראות הסכין לרבו. תלמיד הרואה שום אדם שעושה דבר איסור ראוי להפרישו ולהורות לו אפילו בפני רבו, [ו]אם אינו שומע לו ראוי לנדותו שנאמ' אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'. כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב.
